פופקורן בבית: הטופ של הפופ

מי לא אוהב פופקורן? החטיף הממכר, שההוכחות לקיומו מובילות עד שנת 3600 לפנה"ס (!), הוא אחד הנפוצים בעולם. המצאתו מיוחסת לאינדיאנים ילידי אמריקה שהיו צולים את גרגירי התירס היבשים בסל מתכת מעל מדורה. מסוף המאה ה-19 החלו להכין אותו במכונות ייעודיות והוסיפו לו מלח ושומן כדי שלא יהיה רק תפוח ופריך, אלא גם טעים. מאז חלפו השנים ורובנו התרגלנו לצרוך את הנשנוש בדליי ענק מלאי שומן בקולנוע, או להתפיח אותו בשקיות מוכנות מראש במיקרוגל. אלא שבשתי הדרכים האלה אנחנו מפספסים את היתרונות הנהדרים שבתירס המתפצפץ ואפילו עלולים לגרום לעצמנו נזק בריאותי. לפניכם כל הסיבות הטובות שיגרמו לכם לחזור לשיטת ההכנה הביתית הותיקה.

מה זה בעצם?
פופקורן כאמור עשוי מגרגירי תירס מיובשים. קליפת הגרגיר קשה ובלתי חדירה ללחות, בעוד שבלב הגרעין לכודים עמילן, לחות ומעט שומן. במגע עם חום העמילן מתרכך למעין קציפה והלחות הופכת לקיטור שיוצר לחץ מתגבר על הקליפה, עד שהגרגיר מתפוצץ. הקצף הלוהט מצטנן ומתקשה וכך מתקבלת צורת הענן האוורירי והפריך המוכרת.

צורת ההכנה קובעת
יש דרכים שונות להכנת פופקורן, וצורת ההכנה היא שקובעת אם יהיה מדובר בחטיף מזיק או במזון בריא. דרך ההכנה התעשייתית שלרוב מערבת הרבה שומן ומלח, הופכת את החטיף לבעל תכונות בעייתיות. אחת הדרכים המומלצות ביותר להכנה היא השיטה הקלאסית בסיר עם מעט שמן איכותי – שמאפשרת לכם לשלוט בכמות השמן והמלח שאתם מוסיפים. אם אתם רוצים לנשנש את הפופקורן הכי בריא שיש, תצטרכו להצטייד במכונת פופקורן שפועלת על אוויר חם בלבד, המאפשרת להכין את החטיף ללא טיפת שומן. כדי להעניק לו טעם, אפשר להוסיף לא רק מלח אלא לרקוח תערובות תיבול שונות – מלוחות, חריפות או מתוקות.

חטיף-על בריא במיוחד
אם מכינים אותו עם מעט שומן ומלח או בלעדיהם בכלל, פופקורן הוא נשנוש מוצלח במיוחד לבריאות. הוא דל קלוריות, גורם לתחושת שובע ועשיר בסיבים תזונתיים. לפני כשנתיים הוא סומן כ"מזון-על" על ידי חוקרים אמריקאיים, שגילו שבמצבו הבלתי מעובד פופקורן מכיל כמויות יפות של נוגדי חמצון, המסייעים במלחמה ובמניעה של מחלות לב וסרטן.

• חטיפים
• ילדים אוהבים
• פופוקורן
• תירס