קיץ של עגבניות אדומות ועסיסיות

נדמה שהעגבנייה האדומה והעסיסית הייתה מאז ומתמיד חלק מהתזונה הים תיכונית שלנו. האמת היא שהעגבניה נדדה אל רחבי העולם מהרי האנדים שבדרום אמריקה והתחבבה מאד על שאר תושבי הכדור.

היא בעצם פרי (ולא ירק) ממשפחת הסולניים וחוץ מבאדום הקלאסי אפשר למצוא מעל עשרת אלפים זנים שלה גם בצבע ורוד, צהוב, ירוק, סגול, חום ואפילו לבן וגם עגבניות מנומרות או בשני צבעים. לעגבניות הגדולות הצטרפה משפחת עגבניות השרי הקטנות, שגם להן זנים רבים בשלל צורות וצבעים. בין זני העגבניות המצטיינים בישראל עגבניית תמר (צרה ומאורכת) ועגבניית לב השור (גדולה ובשרנית).

לעגבנייה יצא, ובצדק, שם של פרי בריא במיוחד, זאת הודות לכמות גבוהה במיוחד של נוגד חמצון בשם ליקופן, שעיקר פעילותו הבריאותית היא סיוע במניעת סרטן. בשונה מהרבה ירקות ופירות אחרים, את העגבנייה עדיף לצרוך כשהיא מרוסקת ומבושלת עם מעט שמן זית (כלומר כרוטב) מכיוון שכך הגוף קולט את הליקופן בצורה מיטבית. עוד תמצאו בעגבנייה ויטמין C, ויטמין A, ברזל, אשלגן ועוד ויטמינים ומינרלים נפלאים לבריאות. כיוון שכך, מומלץ בהחלט לצרוך עגבניות על בסיס יום יומי.

העגבניות מככבות במטבח הישראלי לא רק כשהן טריות, אלא גם במגוון מוצרים שונים:

כרטבים, מיובשות, בקטשופ, ברסק ובקופסאות שימורים כשהן קלופות, חתוכות לקוביות או מרוסקות.

לכל זן של עגבנייה תכונות משלו:

הן יכולות להיות מתוקות או חמוצות, בשרניות או עסיסיות ולפעמים קמחיות – כך שבבישול מומלץ לשלב כמה סוגי זנים, שיחד יצרו טעם עשיר ומלא יותר.

בקיץ, כשהן בשיא טעמן וצבען מומלץ לשלב אותן במאכלים שונים:

סלטים, ממרחים, רטבים, תבשילים, ממולאים, מאפים, מרקים (חמים או קרים) ועוד.

• ויטמין C
• ליקופן
• נוגדי חמצון
• עגבניה
• עגבניות